הראשונים להטמיע "עוזר וירטואלי" המבוסס על בינה מלאכותית, הם המאגרים Wos ו – Scopus. 

העוזרים הווירטואליים נבנו עבור מאגרי המידע באופן מותאם, והם מבוססי טכנולוגיה שלGPT-4-o. מה שמבדיל אותם מבינה מלאכותית גנרית הוא היקף (וסוג) המידע, והיכולת לציין מקורות. מדובר במודל שפה בטכנולוגיית RAG (Retrieval augmented generation), טכנולוגיה שמגדירה ותוחמת את המידע אותו ניתן לאחזר מתוך הצ'ט – ויודעת להפנות למראי מקום, כלומר – לצטט את המקור ממנו התוכן הגיע. זאת בשונה מבינה מלאכותית כוללנית החולשת על פני כמות חומר בלתי מוגבלת ולא יודעת לציין מאיפה התוכן מגיע. 

כך, העוזרים הווירטואליים למעשה מבצעים חיפושים במקורות ספציפיים בלבד – תוכן המאגר / קטלוג, ולא במאגר אינסופי של תוכן אינטרנטי. המודל מאפשר כתיבת חיפושים בשפה חופשית לחלוטין, באנגלית או בעברית, וקבלת הפניות למאמרים אמיתיים עם מצייני מיקום. הפרומפט שהגדרנו יביאו לתוצאות רהוטות ותשובות קונקרטיות המבוססות על האבסטרקט של תוצאות החיפוש.